פרשת הפיטורים של מעוז מצביעה על היעדר פלורליזם בישראל
שלמה מעוז, הכלכלן הראשי של אקסלנס נשואה, פוטר מתפקידו בבית ההשקעות. "לאור ההתבטאויות הגסות והאומללות שלמה מעוז מסיים את כל תפקידיו. אקסלנס מתנצלת ומתנערת מאמירות אלו", נאמר בהודעה של בית ההשקעות שהתפרסמה מספר שעות אחרי הרצאתו במכללת ספיר.
שוב הוכח מעל לכל ספק כי אין יכולת בישראל לדבר על מזרחיות בחופשי. מעוז הביע את דעתו החופשית על ההיסטורית החברתית, הכלכלית והפוליטית בישראל. בא המעסיק ופיטר אותו. יש שיטענו כי למעסיק יש את הזכות המלאה לשים מחסומים על חופשי הביטוי של העובד. ושאסור לעובד לצאת בהתבטאויות פמביות העלולות לגרום כל נזק שהוא לעסק. אך קשה שלא לראות את הקשר בין התוכן האסור של דברי מעוז, לבין המחיר שהוא שילם. בוא נשים את הקלפים על השולחן: מעוז שבר את האיסור לדבר על הדיכוי המזרחי ברבים. עדיין אסור לספר את הסיפור של מיליוני ישראלים. זאת הסיבה כנראה שבמשרד החינוך עדיין לא הכירו באותו נרטיב ההיסטורי המזרחי כנושא שראוי לדיון וללימוד בצורה עמוקה ויסודית. אני למדתי על הפנתרים השחורים למשל רק כשהגעתי לאוניברסיטה. ואולי רק בעוד עשרות שנים נוכל ללמוד בבתי הספר את ספריהם של של סמי שלום שיטרית "המאבק המזרחי בישראל" ויהודה שנהב "היהודים-הערבים". בממסד החליטו להשאיר את ההיסטוריה הזאת מחוץ להיסטוריה, רק שמעוז שבר את הכלים.
לפי חוק שוויון הזדמנויות לא ניתן לפטר עובד בשל השקפתו, אבל אני בספק אם מערכת המשפט תעמוד לזכותו של מעוז באוירה כל כך קשה ואטומה. הפחד של נשואה אקסלנס לאבד לקוחות, נוגע כנראה גם ללקוחותיה האשכנזים וגם המזרחים. שכן, אני מניח שגם המזרחים לא רוצים לשמוע את ההיסטוריה שלהם כשהיא נשמעת ברבים. אף אחד לא רוצה להיות רחוק מההיסטוריה הממסדית השלטת. טוב, אז פיטרו את מעוז. אבל האם נוכל להתנער מהדברים שאמר? האם נוכל שלא לשאול שאלות של ייצוג על כל תחומי החיים בישראל? מדוע רק 9 אחוז מהאקדמיה הינה מזרחית? מדוע צריך להתחנן כדי להכניס שופט מזרחי לבית משפט עליון? מדוע רוב בתי הסוהר מלאים במזרחים?
הסַפִּיר של ספיר
במכללת ספיר יצאו בחריפות נגד המהלך של בית ההשקעות נשואה-אקסלנס. הם גינו את הפיטורים של מעוז "על רקע דעות שהשמיע במסגרת דיון בכנס אקדמי". נשמע כמעט טריוויאלי. אבל אתמול התעוררנו למציאות חדשה בהגדרה של היחסים האתניים בין מזרחים ואשכנזים בישראל. בשנת 2012 עדיין אסור לדבר על עשרות שנים של דיכוי, על פערים הולכים וגדלים. מוזר שבישראל מותר לדבר על הדרה של נשים, אבל על הדרה של מזרחים אסור.
טעה מי שחשב שהקמפוסים של האוניברסיטאות והמכללות יהוו מקדש לחופש הביטוי. ישנם כוחות שרוצים שמעוז ישאיר את דעותיו בד' אמותיו ולא יעשה שימוש חתרני בערכי היסוד של האקדמיה ובזכויות הפרט שלו. השמרנות הזאת אינה רוצה לאפשר דיון מעמיק ורציני בנושאי מדיניות, בכדי שנברר את מקורות המחאה החברתית. לכן נאמר תודה לשלמה מעוז שאפשר לנו לרגע להיות פלורליסטים, רגע לפני שהושתקנו.
הדברים פורסמו לראשונה בדעות ישראל היום
ב-13.1 אשתתף ב: "זמנים של לענה" – שישי צהריים לזכרו של טאהא מוחמד עליב-14.1 באנה לולו, רחוב הפנינים, יפו – השקת מעין המרכזית.- ב-19.1 אבן, נייר | אשתתף בהשקה בסראיה, התאטרון הערבי-עברי – ואו אז, אנה לולו בר
- ב-24.1 אשתתף באירוע מיוחד להשמעת קולן של השירה הפמיניסטית בישראל, בבית העם, 1930
- ב-31.1 ביום שלישי, איגוד המשוררים ישיק את "תו שירה" ב"עשן הזמן" באר-שבע ואהיה חלק מהאירוע.
*
תוכנית הרדיו השנייה שלי עלתה לאוויר. הנה הלינק לתוכנית הראשונה
*